מתחילים מהסוף: ניק הורנבי, גראנג' והיפ-הופ

1998-2002

ניק הורנבי נתפס כסופר-פופ ג'ורנליסטי שמחבר מגילות ניים-דרופינג כיפיות במשקל מיני-דיסק; אני חושבת שאפשר לראות בו גם סופר נוער מעולה, במובן הטוב לגמרי של המילה ובהתנערות מוחלטת מהתפיסה שספרות נוער היא לא אמנות באופן מלא, אלא מן מעשה חינוכי. מי שחושב שמלים כמו 'אייפוד' או 'אימייל' הורסות כל יצירה ספרותית מפספס את הכיף של לקרוא ספר שמתקיים בתוך התקופה שאתה חי בה. 'about a boy' (1998) – ששמו הוא ספק מחווה לשיר של נירוונה – הוא ככל הנראה אחד הספרים היותר ניינטיזיים שנכתבו, עם פסקאות כמו

כמה 'קול' היה ויל פרימן? אז ככה: בשלושת החודשים האחרונים הוא שכב עם בחורה שבקושי הכיר (חמש נקודות). הוא הוציא יותר משלוש-מאות ליש"ט על ג'קט (חמש נקודות). הוא הוציא יותר מעשרים ליש"ט על תספורת (חמש נקודות) (כאילו שאפשר היה להשיג תספורת בפחות מעשרים ליש"ט בשנת 1993). היו לו יותר מחמישה אלבומים של היפ-הופ (חמש נקודות). הוא לקח כדור אקסטזי (חמש נקודות) ועשה את זה במועדון ולא סתם בבית כתרגיל בסוציולוגיה מעשית (חמש נקודות בונוס).

מה לעשות, גם תרבות צריכה היא תרבות. התרגום של רונן אליאב, ואגב, כן, את הורנבי כיף וקל וכדאי לקרוא באנגלית, ולקרוא אותו בעברית זה כמו למצוץ סוכריה עם העטיפה וכו', אבל כמה מאיתנו קוראים ציטוטים באנגלית בפוסטים?


אחד החלקים המעניינים בספר הזה הוא כשויל מתחיל להדריך את מרקוס – ילד בן 12 שנמצא ככל הנראה איפשהו על הקשת האוטיסטית - במן מסע אל תוך הניינטיז. כשקוראים את זה היום, קשה להאמין שזו לא תחבולה תסריטאית בסרט תקופתי שנועדה להכיר לנו את הרקע.

בהפסקה מרקוס נתקל באלי ליד מכונת המשקאות. היא לבשה את חולצת קורט קוביין שלה, ושוחחה עם אחת מחברותיה לכתה.

"קורט קוביין הוא לא כדורגלן של 'מנצ'סטר יונייטד'", פנה אליה. החברה שעמדה לידה פרצה בצחוק היסטרי.
"אוי, לא!" אמרה אלי, מעלה על פניה הבעת זעזוע. "מה קרה, הם פיטרו אותו?"
מרקוס התבלבל לרגע – אולי היא באמת חושבת שהוא כדורגלן? אבל אז הבין שזו שוב אחת מהבדיחות האלה שהוא אף פעם לא מבין.
"חה, חה", אמר, מבלי לצחוק כלל. זה מה שאתה אמור לעשות במצבים כאלה, והוא חש התרגשות מכך שעשה את הדבר הנכון. "לא, הוא מנגן... הוא זמר בלהקת 'נירוונה'."
"תודה שגילית לי."
"זה בסדר, לחבר שלי יש תקליט שלהם, 'נברמיינד'."
"לכל אחד יש את התקליט הזה. אני מתערבת שאין לו את התקליט החדש שלהם."

זה נמשך עם עוד תקליטים וחולצות של נירוונה, התאהבות קלה של מרקוס ומגיע לשיא בנסיעה משותפת של אלי ומרקוס לקיימברידג' בבוקר בו נודע על ההתאבדות של קורט קוביין, וכולל וודקה וניפוץ חלונות ראווה.


כמו כל ספר של הורנבי גם 'על הילד' הוסרט והפך לקומדיה רומנטית, אמנם, אבל חמודה ולא רעה בכלל. הסרט יצא בשנת 2002, הרבה אחרי שההלוויה של הגראנג' הסתיימה, ומי שעיבד את הספר לתסריט כנראה ניסה ליצוק את האופנתיות לשבלונה עדכנית. אי-אפשר להדביק את הקטע הזה פה, אבל אפשר לראות מה קרה בקישור הזה:


http://www.youtube.com/watch?v=zOCd1HQ8vr0

בסצינות המקבילות, שמראות את ההיכרות של אלי ומרקוס, אלי היא נערת היפ-הופ בריונית, והיא משועשעת ממרקוס ששר לעצמו שיר היפ הופ צווחני שמתחיל במלים "shake your ass". גם דיכאון הנעורים שלה נעלם. פרוזאק זה הכי ניינטיז.