1987-1994
שלושה אנשים שונים הציעו לי לקרוא לבלוג הזה 90210. חוץ מזה שזה ייתן דירוג גרוע בגוגל, אם זה הדבר בראשון שכולם חושבים עליו זה יותר מדי מובן מאליו. אבל חוץ מבברלי הילס, היה בתחילת הניינטיז קטע כזה, עוד לפני קלולס והסדרות המתוחכמות והמלוטשות יותר. חבורות של בני נוער, רובם מגולמים על-ידי שחקנים מבוגרים בהרבה, מקומטי עיניים ומפורצי מצח, בתסריט עם קונפליקטים קבועים שנשלפו מתוך כובע והיווה תחליף לחינוך החברתי והמיני הלא קיים בבית הספר: דילמות איבוד בתולין, בגידות, הריון, איידס, רומן עם המורה, לפעמים גם לסביות והומואים אבל לא תמיד. בכמה סדרות היו בני-נוער עשירים עם מכוניות עם גג נפתח ובגדים יקרים. ואולי זה בכלל עניין על-דורי, ואפשר לשנות את משתנה השנה ולראות את התיכון האמריקאי - והאוסטרלי והקנדי - בתקופה הרלוונטית. אז אני לא יודעת עם שירי הפתיחה האלה הם חיקוי של בוורלי, אבל מה זה מזכיר לכם?
לי ד"א לא היו כבלים בשנים המדוברות, אז הכרתי קצת את התאומות האלה למעלה אבל הסדרה שבאמת השתגעתי עליה הייתה בכלל אוסטרלית ששודרה בערוץ 1, מהסוג שנראה בדיוק כמו האמריקאיות רק עם סצנות גלישת גלים ומלא סקייטרים. את 'תיכון הלבבות השבורים' התחילו לשדר בשנת 94', אני זוכרת בעיקר את העונות האחרונות. השם חכם למדי – איזה תיכון הוא לא תיכון הלבבות השבורים?
ואם כבר יצאנו מגבולות ארצות הברית, יש סדרת נעורים אחת, קנדית דווקא, שאם עושים מרתון שלה אני מפסיקה לישון. היא התחילה בשנת 1987, והיה נהוג להשוות אותה ל-90210. למרות זאת, החבר'ה שם לא עשירים (זכור לי פרק בשם '20 דולר' בו הם משנוררים כסף מהוריהם להופעה. וזה דולר קנדי!), וגם לא יפים כל כך כמו בבוורלי. הם גם יותר קרובים לגיל של הדמויות שלהם, אבל זה עולה בכשרון המשחק הלא משכנע.
ולסיום, הנקודה הישראלית -
נדמה לי ש'עניין של זמן' תמיד נראתה קצת מיושנת, אולי כי כל כך הרבה שחקנים בה התפרסמו מהר והפכו את הצפייה בה לחווייה שמרגישה כמו דפדוף בספר מחזור. עכשיו, כשמתסכלים עליה יחד עם הסדרות מחו"ל, היא לא נראית מפגרת אחריהן – בסך הכל אותן עלילות ודאלוגים, בצירוף העניין הצבאי, ופרקים עם ביקור בקיבוץ ותופעות כאלה.
אגב, לא מזמן ראיתי קטע מתכנית פופוליטיקה משנת 1993. אביב גפן ישב באולפן והסביר בסבלנות שהדור שלו הוא דור מזוין, שנדפק מכל הכיוונים, על ידי הממשלה, הצבא וההורים, ושאף אחד לא מקשיב למצוקות שלהם. הוא ננזף על ידי טומי לפיד ודליה רביקוביץ' על הרס השפה העברית (אם כי רביקוביץ' גילתה אמפתיה למצוקותיו). מעניין למה אני והחברים שלי, בתקופת הגראנג' והמטאל בחיינו, כל כך קינאנו בהם, וחישבנו שוב ושוב שאם היינו נולדים ב-76, 77, זה היה מושלם.
שלושה אנשים שונים הציעו לי לקרוא לבלוג הזה 90210. חוץ מזה שזה ייתן דירוג גרוע בגוגל, אם זה הדבר בראשון שכולם חושבים עליו זה יותר מדי מובן מאליו. אבל חוץ מבברלי הילס, היה בתחילת הניינטיז קטע כזה, עוד לפני קלולס והסדרות המתוחכמות והמלוטשות יותר. חבורות של בני נוער, רובם מגולמים על-ידי שחקנים מבוגרים בהרבה, מקומטי עיניים ומפורצי מצח, בתסריט עם קונפליקטים קבועים שנשלפו מתוך כובע והיווה תחליף לחינוך החברתי והמיני הלא קיים בבית הספר: דילמות איבוד בתולין, בגידות, הריון, איידס, רומן עם המורה, לפעמים גם לסביות והומואים אבל לא תמיד. בכמה סדרות היו בני-נוער עשירים עם מכוניות עם גג נפתח ובגדים יקרים. ואולי זה בכלל עניין על-דורי, ואפשר לשנות את משתנה השנה ולראות את התיכון האמריקאי - והאוסטרלי והקנדי - בתקופה הרלוונטית. אז אני לא יודעת עם שירי הפתיחה האלה הם חיקוי של בוורלי, אבל מה זה מזכיר לכם?
לי ד"א לא היו כבלים בשנים המדוברות, אז הכרתי קצת את התאומות האלה למעלה אבל הסדרה שבאמת השתגעתי עליה הייתה בכלל אוסטרלית ששודרה בערוץ 1, מהסוג שנראה בדיוק כמו האמריקאיות רק עם סצנות גלישת גלים ומלא סקייטרים. את 'תיכון הלבבות השבורים' התחילו לשדר בשנת 94', אני זוכרת בעיקר את העונות האחרונות. השם חכם למדי – איזה תיכון הוא לא תיכון הלבבות השבורים?
ואם כבר יצאנו מגבולות ארצות הברית, יש סדרת נעורים אחת, קנדית דווקא, שאם עושים מרתון שלה אני מפסיקה לישון. היא התחילה בשנת 1987, והיה נהוג להשוות אותה ל-90210. למרות זאת, החבר'ה שם לא עשירים (זכור לי פרק בשם '20 דולר' בו הם משנוררים כסף מהוריהם להופעה. וזה דולר קנדי!), וגם לא יפים כל כך כמו בבוורלי. הם גם יותר קרובים לגיל של הדמויות שלהם, אבל זה עולה בכשרון המשחק הלא משכנע.
ולסיום, הנקודה הישראלית -
נדמה לי ש'עניין של זמן' תמיד נראתה קצת מיושנת, אולי כי כל כך הרבה שחקנים בה התפרסמו מהר והפכו את הצפייה בה לחווייה שמרגישה כמו דפדוף בספר מחזור. עכשיו, כשמתסכלים עליה יחד עם הסדרות מחו"ל, היא לא נראית מפגרת אחריהן – בסך הכל אותן עלילות ודאלוגים, בצירוף העניין הצבאי, ופרקים עם ביקור בקיבוץ ותופעות כאלה.
אגב, לא מזמן ראיתי קטע מתכנית פופוליטיקה משנת 1993. אביב גפן ישב באולפן והסביר בסבלנות שהדור שלו הוא דור מזוין, שנדפק מכל הכיוונים, על ידי הממשלה, הצבא וההורים, ושאף אחד לא מקשיב למצוקות שלהם. הוא ננזף על ידי טומי לפיד ודליה רביקוביץ' על הרס השפה העברית (אם כי רביקוביץ' גילתה אמפתיה למצוקותיו). מעניין למה אני והחברים שלי, בתקופת הגראנג' והמטאל בחיינו, כל כך קינאנו בהם, וחישבנו שוב ושוב שאם היינו נולדים ב-76, 77, זה היה מושלם.
מה עם אלו הם חיי? או בשמה המקורי: "my so-called life"
השבמחקאחת מסדרות הנוער המעולות והחשובות שנוצרו בניינטיז (או בכלל, לצערי ירדה מהמסכים כעבור עונה אחת בלבד עקב חוסר רייטינג). בלי עשירים ויותר מידי בלונד ולא שיש לי משהו נגד 90210 האהובה, לכל אחת הייחוד שלה. הסדרה הזאת שודרה בארה"ב בסביבות 94 אבל הגיעה לארץ בסביבות 96, הייתי בת 15. התחברתי אליה טוטאלית. הקלטתי את רובה על קלטות וידיאו שיש לי עד היום...איפשהו http://www.youtube.com/watch?v=N-8MmqM-glQ
דגראסי הייתה כמה דרגות מעל לבוורלי ושות', חותם לך. חוץ מזה, אנקדוטה - לא סתם כל 20 שנים בערך מתחיל גל רטרו (ואנחנו בתחילת הרטרו לניינטיז) - בכל פעם שדור שגדל על עשור מסוים מגיע לגיל 30-40 בערך והופך למעצב התרבות בעצמו הוא מחזיר בצורה קצת אחרת את התרבות ל"זמנים הטובים" שהוא אהב. לכן בשנות ה-80 התחילה חזרה מסויימת לרוק של שנות ה-60, בעוד שבשנות ה-50-70-90 הייתה מוזיקת פופ קיטשית יותר (הכל בהכללה מאוד מאוד גסה כמובן). בשנים האחרונות התופעה הופכת מעניינת הרבה יותר בגלל החדירה של יוטיוב, תכניות ריאליטי ועוד שלל הפרעות אחרות שמשנות קצת את מה שהופך היום לתרבות מיינסטרים.
השבמחקמזל טוב על הבלוג, מחכה לפרסומים הבאים.
דן.
נכון, אני זוכרת שאמרו עליה שהיא הקדימה את זמנה ובגלל זה לא המשיכה. בהחלט שווה תחקיר ופוסט.
השבמחקדן - אני חושבת שכרגע בעיקר הכל מתערבל ומואץ כמו שאמרת גם בגלל הטכנולוגיה אבל גם בגלל הגיל שהולך ונעשה צעיר של אנשי תקשורת. כי לפי החישוב הזה היינו עכשיו אמורים להיות בגל רטרו לסנבטיז ולאייטיז, אבל הרטרו לאייטיז ולניינטיז הגיעו בעצם באותו זמן והסבנטיז כבר לא ממש בתמונה. היה אפשר לראות את זה יפה כשמייקל ג'קסון ופארה פוסט מתו באותו שבוע, והתקשורת עסקה בעיקר במייקל כי הוא היה כוכב של הדור שעושה את התקשורת כרגע.