יום שבת, 26 ביוני 2010

וורקינג קלאס הירו

1960-2010

על שלושה זוגות נעליים עומדות שנות התשעים: המנולו של קארי ברדשואו, אולסטאר, וכמובן דוקטור מרטינס. נניח את ברדשואו בצד, כיוון שלא השתייכנו לצד הזה של חצר בית הספר. למרות שאולסטאר הרבה יותר מתאימות לאקלים הישראלי, וגם עשו עלייה מרשימה יותר מבחינת מגוון הדגמים, מבחינתי מרטינס לוקחות בגדול, ובתור תולשת תוויות מג'ינסים מושבעת, המרטינס היו גם המותג היחיד שהיה אכפת לי ממנו אי פעם. את הראשונות, שחורות, קנו לי ביסודי, כשהן היו בשיא האופנה, בתקופה של ידיעות על 'כלה בדוקטור מרטינס' בעמודים של חדשות החוץ המטופשות. בתור פריקים הייתה לנו הפריבילגיה להאריך את שהותן עוד ועוד. אני זוכרת בבירור איך בתיכון, כשנייקי קנו את קונברס בדיוק כשאני הייתי בשיא תקופת האנטי גלובליזציה שלי, הסתכלתי על הסולייה של המרטינס החומות שלי, והתמלאתי גאווה כשראיתי שכתוב עליה "מייד אין אינגלנד". היה לי גם זוג אדום עם ריסוס ירוק עליו, שהחזיק מעמד 6 שנים, ונעלתי עוד ועוד זוגות בכיף עד שהזוג האחרון התפרק לפני שנתיים-שלוש. ההתקמבקות שלהן שצוברת תאוצה לאחרונה מאוד משמחת. בארץ יש בעיקר את השחורות המשעממות, וקשה להחליט איזה מאינסוף הדגמים המגניבים שווה להזמין מחו"ל.















תגובה 1:

  1. אנונימי27.6.2010, 16:21

    לא נכון השחרות הכי מגניבות

    השבמחק